האם תרפיית אור אדום מסייעת בכאבי שרירים והחזרה לפעילות? מה מראות העדויות

תשובה קצרה: יש כאן שתי טענות נפרדות שמצדיקות רמות ביטחון שונות. “הקלה זמנית בכאבי שרירים ומפרקים קלים והגברה זמנית של זרימת הדם המקומית” היא טענה מבוססת היטב, המוכרת על ידי ה-FDA, הנתמכת על ידי מסלול רגולטורי סטנדרטי בן עשרות שנים. “מאיץ את ההחזרה לפעילות מאימון” או “מפחית כאבי שרירים שלאחר אימון” היא טענה מבוססת הרבה פחות, כאשר המחקר הטוב ביותר הקיים מוצא תוצאות מעורבות ומוגבלות.

למה בדיוק אישר ה-FDA מכשירים כאלה?

מכשירי תרפיית אור אדום וקרוב-אינפרא-אדום צרכניים מאושרים בדרך כלל במסגרת תקנה ארוכת שנים של ה-FDA המכסה מנורות אינפרא-אדום, הנבדקת במסלול הרפואה הפיזיקלית. לשון ההתוויה הספציפית והניתנת לבדיקה המשמשת למכשירים המאושרים בדרך זו היא צרה ועקבית במידה בולטת: “הקלה זמנית בכאבי שרירים ומפרקים קלים ונוקשות”, “הקלה זמנית בכאבי מפרקים קלים הקשורים לדלקת פרקים”, “הגברה זמנית של זרימת הדם המקומית במקום היישום” ו“הרפיית שרירים”, המתרחבת לעיתים לעוויתות שרירים קלות, נקעים ומתיחות. זוהי טענה אמיתית, ספציפית ונתמכת מבחינה משפטית — אך שימו לב למה היא לא אומרת: היא לא טוענת שהיא מטפלת במצב רפואי, והיא לא טוענת באופן ספציפי שהיא מאיצה החזרה לפעילות ספורטיבית.

האם זה אומר שהוכח שהוא מאיץ החזרה לפעילות מאימון?

לא ממש — זו טענה נפרדת וספציפית יותר מהלשון הכללית של ה-FDA בנוגע ל“הקלה זמנית בכאבים קלים”, ויש לה בסיס עדויות משל עצמה, מעורב בהרבה יותר. כדאי להתייחס ל“מקל על כאבי שרירים ומפרקים קלים” (נתמך היטב) ול“מאיץ החזרה לפעילות מאימון” (פחות בטוח) כשתי טענות נפרדות, ולא להניח שאחת מרמזת על השנייה.

מה המחקר הטוב ביותר הקיים על החזרה לפעילות מאימון מראה בפועל?

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שאיחדה חמש עשרה מחקרים ו-317 משתתפים בסך הכול, בחנה באופן ספציפי תרפיית אור המופעלת בסביבת האימון והשפעתה על כאבי שרירים מושהי-הופעה (DOMS). התוצאות היו מוגבלות: סמן לפגיעת שרירים בדם (קריאטין קינאז) פחת רק כאשר תרפיית לייזר הופעלה לפני האימון, ולא היו הבדלים משמעותיים סטטיסטית בנפיחות, בטווח התנועה או בכוח, בין אם האור הופעל לפני האימון או אחריו. מחברי הסקירה עצמם הגיעו למסקנה שפוטותרפיה ברמה נמוכה עלולה לא להשפיע באופן משמעותי על פגיעת שרירים וכאב הנגרמים מאימון, בהצביעם על גודל מדגם קטן ושינוי רב בין המחקרים שנכללו כמגבלות אמיתיות על רמת הביטחון שאפשר להחזיק בכל כיוון.

האם התזמון — לפני או אחרי האימון — משנה?

על בסיס אותה סקירה, נראה שהתזמון היה משנה לגבי הסמן הביולוגי היחיד שהציג השפעה משמעותית (הפחתת קריאטין קינאז נראתה רק עם הפעלת לייזר לפני האימון) — אך הוא לא היה משנה לגבי התוצאות שסביר להניח שמעניינות אנשים באופן הישיר הביותר, כמו כאב, נפיחות או כוח, שם לא הופיעה השפעה תלויית-תזמון משמעותית או השפעה כוללת. זהו ניואנס שימושי וכן, ולא כלל פשוט של “השתמש לפני, לא אחרי”.

מה דרך סבירה לחשוב על התפקיד של המכשיר הזה?

עטיפת גוף לתרפיית אור אדום/קרוב-אינפרא-אדום עומדת על בסיס רגולטורי ועדויות יציב להקלה זמנית בכאבי שרירים ומפרקים קלים ויומיומיים ולהגברה זמנית של זרימת הדם המקומית — זו טענה מתונה אך אמיתית ונתמכת באופן סביר. כל הבטחה ספציפית לגבי האצת החזרה לפעילות ספורטיבית או הפחתה משמעותית של כאבי שרירים ביום שאחרי אימון קשה צריכה להתקבל בספקנות רבה יותר, מכיוון שהמטה-אנליזה החזקה הקיימת מצאה תמיכה מוגבלת ולא עקבית לשימוש הספציפי יותר הזה.

השורה התחתונה

הפרידו בין שתי הטענות: “הקלה זמנית בכאבי שרירים ומפרקים קלים, עם הגברה זמנית של זרימת הדם המקומית” נתמכת על ידי מסלול רגולטורי אמיתי, ספציפי וארוך שנים, וזו תוחלת סבירה. “מאיץ באופן מורגש את ההחזרה לפעילות מאימון או מפחית כאבים אחרי אימון קשה” היא טענה שונה ופחות בטוחה, כאשר העדויות הטובות ביותר הקיימות כעת מצביעות על כך שההשפעה — אם היא קיימת בכלל — קטנה ולא עקבית בין המדדים. כדאי לשמור על שתי התוחלות הללו נפרדות, ולא להניח שעדויות טובות לאחת פירושן עדויות טובות לשנייה.